blank

השואה בתוכנו מאת: מויש רוזן.

השואה בתוכנו

מאת: מויש רוזן.

לאחרונה התנהל דו-שיח בבית הספר התיאולוגי לבשורת השילוש (Trinity Evangelical Divinity School) ליד שיקגו בין מנהיגים יהודים מסוימים ומנהיגי התנועה המשיחית השליחית. רב הדיונים התנהלו בדלתיים סגורות, אולם באחד מהדיונים הפתוחים, דבר מנהיג יהודי נלהב על נושא השואה. המסר שלו היה מאוד מטלטל ובתגובה קם מישהו מהקהל כדי להצהיר על עמדתו לגבי פעולה זו של רצח העם היהודי ואמר,   אני כמעט מתבייש לומר שאני משיחי”

ללא ספק, היו משיחיים אוונגליים נוספים בקהל שהרגישו אשמים. אלפי ספרים ועשרות אלפי מאמרים נכתבו כדי לתאר ולנסות להבין מה קרה בתופת של היטלר. זהו אחד ההיבטים  החידתיים ביותר בדברי ימי היהודים. קימת החרדה הבלתי פוסקת, שמא זה עלול לקרות שוב. ישנה התהייה המתמדת ” היכן היה אלוהים כאשר מתו ששה מליון היהודים. מה משמעות הדבר? מה עלי לעשות לאור השואה? לו היה נמחק כל מסמך היסטורי המתאר את השואה, כל מוצג מוזיאוני ואפילו לולא נאמרה מלה נוספת על הנושא, השואה והחרדה המתלווה אליה מוטבעים לנצח בלב העם היהודי, כפצע שלעולם לא יגליד.

הקהילות היהודיות ברחבי העולם מקמו עצמן במצב של עימות דרוך  עם הגויים, כאשר הם דורשים תשובה על השאלה. “מה בדבר השואה?” ארל ל. דאצ’בלאגר כותב במגזין ‘שמע’ וטוען:

“השואה איננה רק עוד אירוע היסטורי (_כאשר מדובר על כתיבת ההיסטוריה). התייחסות סוביקטיבית כזו אל השואה תהיה בכמה מובנים מקובלת ואפילו ברת-תוקף, כאשר השואה למעשה מושווית לאירועים היסטוריים דומים. רב היהודים וכמותם לא-יהודים רגישים…. מבינים שהשואה איננה כמו הפצצת דרזדן או הירושימה,  שאושוויץ איננה ניתנת להשוואה למחנות המעצר היפנים- אמריקאים במלחמת העולם השנייה, שהרצח המחושב של ששה מליון יהודים איננו שווה ערך למותם של מיליונים במלחמת העולם השנייה, או במלחמת קוריאה, או במלחמת וייטנאם, לוחמים ואזרחים.”1

אלפי המאמרים, הספרים והמחזות מנסים לדבר בשמם של אלו, שאינם יכולים לדבר ולתאר את מה שאינו ניתן לתיאור, ההסבר ששום דעת אנושית אינה יכולה לחדור לעומקו.

מה ששום אדם בדו-שיח לא אמר לנוצרים האוונגליים שגמגמו התנצלות הוא שהשואה היא משהו שאיש אינו יכול להתנצל עליה זולתי אלוהים, ושמלך השמים, יתברך שמו לעד, מעולם לא בקש את סליחת האנושות. בתגובה לשואה התנצלות מבן-אדם, או אפילו מכל בני-האדם היא מדי נדושה מכדי להקטין את הכאב ולו במידה קלושה.

לעולם לא נוכל להעלים את הזוועה הזו, או להחביאה בארון. אנשים חושבים ורגישים, ירצו עדיין לדעת “מדוע? מדוע?”. פסיכולוגים נותנים את התשובות שלהם. סוציולוגים מציעים את הנימוקים שלהם שלהם.פילוסופים, הכותבים בדרך כלל במונחים מנותקים ומופשטים נאבקים בלהט לפענח את החידה, אבל איכשהו ההסברים הטובים ביותר המוצעים על-ידי האנשים החכמים ביותר בדורנו לא מספקים במידה המעוררת שאט נפש. הם מותירים את השומע עם שאלה נוספת: ” כיצד יכולה להיות משמעות כלשהי לחיים, לאור אורגיה כזו של עינוי ומוות?”

יתכן והתשובה לשאלה זו כל-כך מזעזעת, עדי כדי כך שאלו שלמדו על ההתנהגות האנושית אינם מוכנים לשמוע אותה מפני מה שהיא מעידה על האופי האנושי ועל אי-הכשירות של התקינות האנושית בענייני דת והגינות.  יתכן והתשובות על השאלות העולות בנושא השואה נשמעות מפחידות מדי מכדי שנרצה להתמודד איתן, משום שבסופו של דבר אין המדובר רק בגזע אחד הקם כנגד אחר,לא בדת המנסה להשמיד דת מתחרה, ולא בתועלתיות מדינית. ליתר דיוק האמת האיומה שוכנת בטבעו המהותי של האדם בכל הזמנים – השואה בתוכנו.

השואה משמשת כדוגמה, אל אין עלינו לטפל בה משל הייתה מקרה בודד, שאינו קשור למלחמה, תאוות בצע וחוסר יראת אלוהים באופן כללי. עלינו להתמודד עם העובדה שהיו כבר אירועים כגון שואה. בעת החדשה ראינו את הדרקון המכוער של רצח עם שבלע מאות אלפי אנשים בסומליה, אוגנדה, קמבודיה ורשימה של מדינות רבות אחרות שתהיה כמעט באורך של רשימת המדינות המשתתפות בארגון האומות המאוחדות, שנוסד כדי לשים סוף לקללת רצח העם.

יכול להיות שאף אחד לא מכיר שהבעיה איננה דת, מדיניות,  או פילוסופיה מסוימת שהיא כה מעוותת ומסולפת עד שהיא גורמת לשואה.יתכן והעובדה האיומה ביותר לגבי השואה היא שהיא משמשת כעדות נוספת לעובדה שהטבע האנושי הוא עקום מעוות, ונושא בתוכו את הקללה הגדולה ביותר של האנושות. כפי שכתב אס ג.ק.צ’סטרסון, “מה לא טוב בעולם? אני הוא”

  בדרך כלל נהוג לטעון שהשואה בניצוחו של היטלר היתה מיוחדת בטווח שלה ובעוצמתה. הממצאים מעוררי-פלצות. מהאזור הפולני סובייטי נרצחו   4,565,000.מגרמניה נרצחו 125,000. מאוסטריה נרצחו 65,000,  מצ’כוסלובקיה נהרגו 277,000 ע”י אדולף אייכמן,  בן-הטיפוחים של היטלר.  402,000 יהודים מהונגריה ומטרנסילבניה הושמדו. מצרפת נהרגו 83,000, מבלגיה 24,000,  700 מלוכסמבורג, 7,500 מאיטליה, 106,000 מהולנד ו-760 מנורבגיה. 40,000 יהודים מרומניה, 60,000 מ-יוגוסלביה ו-65,000 יהודים מיוון. כל זה מגיע למספר אכזרי של 5,820,960 , זאת מבלי לספור את אלו שמתו מיד לאחר המלחמה בשל העינויים ומצבם הפיזי החלש. מספרים אלו גם אינם כוללים את מאות אלפי היהודים שמתו בתנועת המרד.

מה שמגביר את יגון-השואה עבור היהודים הוא העובדה שהתיאולוגיה הרבנית אינה יכולה להסביר כיצד אל צדיק רחום ואוהב, המכריז על עם ישראל כעל עמו הנבחר, יכול היה להרשות שיקרה דבר שכזה.

התורה הרבנית לגבי האדם גורסת, שכולנו נולדנו עם יצר הטוב ועם יצר הרע, זאת בשונה מהמחשבה המקראית המלמדת שהרשע באדם הוא מולד וכי הטבע האנושי, כדי לספק את עצמו מוביל באופן בלתי נמנע לחטא. מישהו יכול לטעות ולחשוב שההבדל בין הגישה הרבנית לגישה התנ”כית הוא פשוט עניין של דרגת הרשע אליה אדם מסוגל להגיע.

אבל ההבדל הבסיסי בין הגישה התנ”כית לטבעו החוטא של האדם לבין הגישה הרבנית לגבי טבענו החוטא הוא הרבה יותר מהותי! ש. כהן מסביר את התורה הזאת ב”תלמוד לכל אדם”

“האנושות נוצרה עם יצר הרע ככוח המוביל לרשע וכנחלת האדם, והוא מציג מכשול נורא בדרך לחיי צדק. זה מתואר כחמץ בתוך העיסה –החומרים המתסיסים המעוררים את המרכיבים הרעים בטבע האנושי, שאם אינם מדוכאים, משתלטים על החוש הטבעי לעדינות ומובילים למעשי פשע”3

ישנה סברה שאיכשהו יכול האדם לשלוט ביצר הרע הזה. הרבנים סבורים שלימוד התורה, קיום המצוות ומעשי צדקה, או תרגול התפילה מספיקים כדי לחזק את המערכת האנושית, כדי למגר את יצר הרע בתוכנו. תורת הרבנים גורסת שיש משהו בתוך האדם (יצר הטוב), שיכול איכשהו להכניע את הרוע בלב האדם.

מכל מקום, לא זו הייתה תורת הנביאים ביהדות המקורית. “עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו?” אומר הנביא ירמיה (ירמיה, י”ז, 9)

כאשר אנו מביטים על גיבורי התנ”ך,הללו המהוללים באמונתם  –אברהם, יעקב, משה ודוד, שאנשים אלו שאמורים להיות קדושים, בצעו חטאים נתעבים. ישעיה הנביא המנומס אומר בחזותו את חזון האלוהים “אוי לי כי נדמיתי , כי איש טמא-שפתים אנוכי ובתוך עם טמא-שפתיים אנוכי יושב…” (ישעיה ו’, 5)

דוד המלך, המתואר כאדם שלבו הלך אחר לב האלוהים עצמו, בכה בעת פגישתו עם הכול-יכול ” הן- בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי” (תהלים נ”א,7)

מה שמלמדת היהדות המקורית הוא שהאדם כשלעצמו הוא חוטא חסר תקווה, ואפילו כשהוא סבור שעשה את הטוב, לבו שלו עלול להתעות אותו עד כדי ביצוע מעשה זוועה, כגון השואה.

אחת העובדות המבלבלות ביותר בנוגע לשואה היא שנאצים רבים היו ישרים לעילא ולעילא! הם היו בטוחים שהם עשו את הדבר הנכון עבור האנושות. למרות שהם ידעו שהם גורמים צער רב וטרגדיה לא פשוטה, הם תרצו זאת בכך שהם משמשים כמנתח, הנאלץ לעקור תאים סרטניים, כדי לרפא את הסרטן.הם האמינו ברטוריקה המסוגננת, שהעם היהודי הוא גידול ממאיר שאם לא ייכרת יגרום למוות של כל המין האנושי.

אמונת אדם ביושרת דרכו פשוט אינה מספקת להבטיח צדקה. זאת משום שהזוועות הגדולות ביותר בוצעו תמיד בשם האמת, הדת והלאומיות.

כאשר דנים בשאלה מדוע יהודים אינם סולחים ושוכחים את השואה, רבי מרק טננבאום  מדבר על “אקולוגיה מוסרית” ביקום, אשר למען שימורה של האנושות מכתיבה: ” אל תעמוד מנגד כאשר דם אחייך ואחיותיך זועק אליך מן האדמה” כמובן שסיבה זאת הייתה יכולה להיות משכנעת עבור רבי טננבאום, אבל הבה ונבדוק את ההנחה העומדת בבסיס המשל שלו. באיזו דרך יש אוירה מוסרית ואיזון מוסרי ביקום?  באיזו דרך דומה האיזון המוסרי לאיזון האקולוגי על פני כדור הארץ?  ניתן לראות, שאין כל איזון נאות ללא אלוהים.

הרודן יכול לצעוק, “כוח הוא צדק”. כל עוד יש בידו כל הכוח וכל המשאבים, יש ביכולתו להוכיח שהוא צודק עד ליום מותו, או אז יפסיד ברגע את כל כוחו ויהיה מוקע בכל ספרי ההיסטוריה, שיכתבו לאחר מותו.

האקלים המוסרי בעולם איננו מאוזן. ישנו מתח תמידי בין האל לבין בריאתו. אין מוסר אקולוגי בבריאה זו שיוכל להגיע שוב לאיזון. טומאת החטא פגעה בכולנו וערפלה את כוח שיפוטנו.

אחת מהעובדות שקשה מאד להכיל בהתייחסות לשואה, היא חוסר התגובה או, חוסר המענה מצדם של אלו שיכלו לעשות משהו בנדון. כל מי שקורא בספרו הכחול של היטלר ‘מיין קמף’, יכול היה להבין שהיטלר אינו מדבר במשלים כאשר הוא תאר עולם הנעשה ‘יודן פריי’, חופשי מיהודים. עבורו הפתרון עבור הבעיה האנושית היה פשוט- יש להפטר מההשפעה ‘המשחיתה’ של היהודים ולאכוף את הערכים האריים.

מובן שלא הייתה כל דרך להפוך את העולם לחופשי מיהודים ללא כיבוש העולם והשמדת יהדות העולם. ‘בסדר המוסרי החדש’ לא היה כל מקום ליהודים.

מכל מקום, בכל יתר העולם המערבי נחשבה ההצהרה הנאצית פשוט כמשל. רק בשנת 1942 ידעה ממשלת ארצות-הברית בודאות על מחנות ההשמדה ועל “הפתרון הסופי”4 מכל מקום, למרות שניתן היה לנסות ולהציל את יהודי הונגריה ורומניה דרך שווייץ, זעקותיהם של המיליונים המעונים נפלו על אזנייהן האטומות של בעלות-הברית.

הכנסייה בגרמניה נשבעה אמונים להיטלר, ואנשי כנסיה כמו מרטין נימולר, שסרב להישבע, נשלחו למחות ריכוז. היטלר נראה נעלה, בלתי-מנוצח ו”מוסרי” . אנשים ונשים בארצות שנכבשו בידי מדינות-הציר וכמותם  גם בנות-הברית, הסתתרו מאחורי הטיעון  של חוסר האונים שלהם עצמם.

כמה פשוט לאדם לא לעשות דבר, ואם זאת, בעיני אלוהים, חטא ההזדהות עם הרע מרשיע אותנו לא פחות מהחטא שאנו מבצעים.

כמובן שהיו אורות באפלה. משפחת טן-בום מהולנד ואחרים החביאו יהודים, תוך שהם מסכנים את עצמם ובניגוד לחוקים שנכפו. הם הלכו אחרי החוק הנעלה יותר של אלוהים. אלוהים אמר שהוא אהב את ישראל, והם האמינו בכוחו של אלוהים יותר מאשר בעוצמתו של היטלר. מכל מקום, למעט מדי אנשים היה את האומץ לממש את אמונתם המשיחית. מנהיגי כנסיה רבים עשו תרגילים מוחיים כדי להפריד את עצמם איכשהו, ממעשיהם הבלתי משיחיים של הנאצים.

לעולם לא נוכל להכיל לגמרי את המשמעות המלאה של השואה, אבל יש כמה משמעויות הן ליהודים, והן  ללא יהודים. למשיחיים ולכאלו שאינם משיחיים. משיחיים מרגישים תמיד רדופי-רוחות בשאלות כמו, “לאור השואה, מה המשמעות של “ואהבת לרעך כמוך”? מיהו רעי? מה על המשיחיים לעשות?

גם עם כל המשמעות של השואה לעולם לא תעכל את הפן הזה של הנצח, יש כאן כמה שיעורים לכולנו.

1.היכולת האנושית לעשות רע, או להזדהות עם הרע הנעשה בידי אחרים קיימת הרבה מעבר ליכולת פילוסופית אנושית לערוב לכך. לאף אחד לא היה קושי כלשהו לראות את היטלר וקבוצות הנאצים שלו כמושחתים לגמרי, אבל עלינו גם לראות נכוחה שחלק מהם היו לגמרי כנים, מחניקים את תחושת ההפיכה שהיה עליהם לחוש בהשתתפם בעינוי והשמדה של גזע שלם, בשל טוב יותר שהיה בדמיונם. מכאן  עלינו להסיק,שהאדם מסוכן ביותר, כאשר הוא מאמין שהוא לגמרי צודק. כנות כנאמנות משרתת את הרע בה במידה שהיא משרתת את הטוב.

2.צדק אנושי והרשעות חזקות אינם מספיקים. אנשים בעלי כוונות טובות יכולים להיות מובלים לביצוע מעשי רשע, או לפחות הזדהות עם הרע, אפילו בסדר גודל של שואה, כאשר הם מאמינים בסמכות עליונה של אדם כלשהו, מפלגה, או פילוסופיה לא-מקראית.

3.דעות ציבוריות מתנגדות יעשו מעט לעכב את העריץ מלעשות את הרע.רודן רוצח מושפע  רק לעתים רחוקות ממה שחושבות אומות אחרות על מעשיו. זאת משום שהוא מלא בחוש של הצדקה עצמית. רודן מכבד רק כוח, וכוח שהוא גדול מכוחו שלו. אם אלו המחזיקים  בידם את הכוח, לא ייקחו  את הסיכון לעשות את הדבר הנכון,  רצח עם ימשיך לקרות לעתים, אבל יהווה עבורנו תזכורת מתמשכת על שחיתות האדם.

4.העם היהודי ישרוד למרות פרעה, המן, היטלר וכל הכוחות הדמוניים של העולם הזה. זה בסדר להתאבל על ששה מליון היהודים שהושמדו, אבל עלינו גם לדעת  שאם לכוחות הרשע היה כוח רב יותר לשלוט, עמנו היהודי היה מושמד עוד שלושת אלפי שנה קודם לכן. הפליאה בעניין זה איננה ש היהודים ידעו רדיפה כה גדולה, אלא שלמרות כוחות ההשמדה, שרדנו כדי להעיד שהתנ”ך הוא אמיתי ואלוהים כן נאמן לדברו.

5.אנו זקוקים למושיע שהוא חזק יותר מכל אומות העולם יחדיו.  במקרה של היטלר לא יכלו היהודים להציל את עצמם. הקורבנות? התחננו בחוסר ישע.הארגונים הדתיים שהיה עליהם לדבר בשמו של אלוהים הצליחו לבטא תרעומת ותו לא. כאשר אנו מתעמתים עם הלהיטות האנושית להתפתות להמשך אל בעלי ההשפעה ולא משנה אלו דגלים הם נושאים. הצורך שלנו לבכות הוא למען משהו הרבה יותר גדול מאשר כוונות טובות בעלמא ודחפים פנימיים. אנו זקוקים להתערבות הבורא, עצמו להושיע אותנו מעצמנו.

                 ————————————————————————————————-

1.ארל לץ דשסלגר, ” השואה ‘כנושא'”, שמע, 8/141 (11 בנובמבר, 1977) עמ’ 181-184

2.אנציקלופדיה יודיקה, כרך שמיני (בית –הוצאה לאור כתר בירושלים, ) עמ’ 889

3.רבי ד”ר א. כהן, תלמוד לכל אדם (בית דפוס דאטון וקו, ניו-יורק) עמ’ 88

4.”שני-שליש מהיהודים בפולין נטבחו, רק 1,250,000 שרדו. מתוך 3,500,000 שהיו שם פעם” ניו-יורק טיימס, 4 בדצמבר, 1942ת עמ’ 6 , עמודה 1.